<h1>ספר תורת האדם להרמב"ן ענין הקבורה</h1>
<h2>דף נב:</h2>
בפרק נגמר הדין (מ"ז ב') תניא נמצאת אומר שלשה קברות הן קבר הנמצא וקבר הידוע וקבר המזיק את הרבים. קבר הנמצא שמצאו בעל השדה בשלו, שלא ברשות מותר לפנותו, פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה, קבר הידוע אסור לפנותו פינהו מקומו טמא ואסור בהנאה. ואוקימנא בקבר בנין אבל קרקע עולם אינה נאסרת. והוינן עלה וקבר הנמצא מותר לפנותו ליחוש דלמא מת מצוה הוא ומת מצוה קנה מקומו, ופרקינן שאני מת מצוה דקלא אית ליה. תניא אידך נפש שבנאו לשם חי מותר בהנאה, הוסיף בו דימוס אחד לשום מת אסור בהנאה, ואוקימנא דרמא ביה מת ואע"ג דפניה למת משם אסור, ואע"ג דקבריה על מנת לפנויי משום דדימוס מיהא לשום מת איתעביד, הא לא הוסיף בו אע"ג דרמא ביה מת על דעת לפנותו מותר דקיי"ל צר ביה ולא אזמניה שרי. אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא אם היה מכירו לאותו דימוס חולצו ומותר. ואם קברו לקבר עולם אע"פ שלא הוסיף אסור כל הקבר. וקבר חדש מותר בהנאה. הטיל בו נפל אסור בהנאה. והא נמי בקבר בנין, ואע"ג דפנייה לנפל אסור דיש לנפלים תפוסת הקבר כשאר כל המתים.
והחוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר הרי זה לא יקבר בו עולמית. רשב"ג אומר אף החוצב אבנים לאביו והלך וקברו במקום אחר ה"ז לא יקבר בהן עולמית. ומסתברא לן דאפילו בקרקע עולם אסור משום כבוד אביו. ואע"ג דבגמרא מקשינן מינה ומוקמינן לה בקבר בנין, ההיא לדעתיה דאביי איתוקמא הכי מקמי דתיקום לן מסקנא, דקס"ד מדאסר בברייתא הזמנה מילתא היא, אבל לרבא דסבר הזמנה לאו מילתא היא אפילו בקבר בנין נמי מותר אלא משום כבוד אביו, הילכך אפילו בקבר קרקע איכא כבוד אביו, ומאי לא יקבר בהן עולמית בנו דחייב בכבודו, אבל אם בא אחר לקבור שם מתו אין ממחין בידו. וחכמי הצרפתים ז"ל אומרים קרקע עולם כיון שבשאר אנשים אפילו נקבר שם המת אינו נאסר ליכא כבוד אביו דמידע ידיע דקרקע עולם אינה נאסרת.
תנן בפרק לא יחפור (ב"ב כ"ה א') ומרחיקין את הקברות מן העיר חמשים אמה. ותניא באבל (פי"ד) קבר שהקיפתו העיר בין מארבע רוחות בין משתי רוחות זו כנגד זו אם היה רחוק יותר מחמשים אמה לכאן ויותר מחמשים אמה לכאן אין מפנין אותו פחות מיכן מפנין אותו. כל הקברות מתפנין חוץ מקבר המלך ונביא. ירושלמי בסוף נזיר קבר שהוא מזיק את הרבים מותר לפנותו, פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה. אורי ר' אבא בר כהן בכפר עקביא מקומו מותר בהנאה, ומקשינן מה ופליג, ומתרץ כאן בשקדם לעיר כאן בשקדמתו העיר, פירוש דכיון דקדמתו העיר והוא מזיקן לאו כל הימנו שיאסור עליהם את המקום דשל רבים אינו נאסר. תני קבר שהקיפתו עיר מג' רוחות או מארבע רוחות מפנין אותו, מב' רוחות אית תניי תני מפנין אותו ואית תניי תני אין מפנין אותו, אמר רב חסדא מאן דתני מפנין אותו בנתון בתוך שבעים אמה ושיריים, מאן דתני אין מפנין אותו בנתון חוץ לשבעים אמה ושירים [נ"א, מאן דאמר מפנין אותו בעשוי כמין גאם, ומאן דאמר אין מפנין אותו בעשוי כמין ה"א.] מאן דאמר מפנין אותו בעשוי כמין ה"א, מאן דאמר אין מפנין בעשוי כמין גאם. באבל (פי"ג) תניא ארון שפינהו אסור בהנאה, אם היה של אבן יקבר של חרש ישבר. המוצא נסרים בבית הקברות הרי זה לא יזיזם ממקומן.
בפרק המוכר פירות (ב"ב ק' ב') תנן המוכר קברו ודרך קברו מקום מעמדו ומקום הספדו באין בני משפחה וקוברין אותו בעל כרחו משום פגם משפחה. ואי קשיא והא אמרינן דהיכא דלא בעי הספדא דלא מספדינן ליה דיקרא דשכבי הוא. התם בדאמר בשעת מיתה לא תספדוהו, הכא זוזי אנסיה ואיכא פגם משפחה. אי נמי במוכר אם באין אחרים וסופדין במקום הספדו איכא פגם משפחה. אי נמי התם לדידיה בלחוד הוא הכא מקום הספדו יורשיו ובני משפחה נספדין שם ואיכא פגם שלהם.
באבל (פי"ד) תניא האשה שירשה את הקבר נקברת בתוכו היא וכל יוצאי ירכה דבר ר"מ וחכמים אומרים היא ולא יוצאי ירכה, ומודים חכמים שאם ראתה אותן בחייה נקברין עמה במיתתן. פי' שירשה קבר משפחה ובניה מתיחסין על משפחת אביהם וגנאי הוא לבני משפחתה להקבר אצלם (נ"א אצלה). אביה אומר תקבר אצלי ובעלה אומר תקבר אצלי קוברין אותה אצל אביה. ואם יש לה בנים ואמרה קברוני אצל בני קוברין אותה אצל בניה. אביה אומר לא תקבר אצלי ובעלה אומר לא תקבר אצלי קוברין אותה אצל בעלה מפני שבעלה חייב במזונותיה ובפרקונה ובקבורתה.
